Halacha2goThe one minute halacha

שקו״ט בזה באחרוני זמנינו, עפ״ד המג״א סש״ו סק״ז (ואדה״ז שם ס״ט) במלוי רבית לנכרים - ראה שו״ת מנח״י ח״ט סנ״ט. אג״מ או״ח ח״ד סנ״ט. (ועיי״ש ח״ה סל״ח). בא״מ ח״ה סי׳ ק. בצה״ח ח״ג סל״ח. משנ״ה ח״ה סמ״ה. שם ח״ח ס״מ.

ועוד דנו בבנקים שנעשה ע״י הית״ע - ראה מנח״י שם. שש״כ פכ״ח הע׳ קטז. וכבר נתעוררו בזה מלפנים - בערוה״ש סש״ו ס״י. גנזי חיים עהמג״א הנ״ל. וראה גם שו״ת ברכת חיים ח״א (אלטשטאט) בקונט׳ שרגא וטהרה (שבסוה״ס) ס״א. [ועיי״ע בקובץ אור תורה כסלו תשמ״ה. בית אהרן וישראל סיון-תמוז תש״ס. אב-אלול תש״ס].

והנה אף שההבלעה צ״ל לא רק בהתשלומין בפועל אלא גם מעיקר תנאי השכירות (ראה שו״ע אדה״ז סש״ו ס״ח) - מצינו ראינו דין הבלעה גם באופן שהוא תערובת דמים לחוד, שמערב שכר שבת עם שכר ימי החול, ראה שו״ע אדה״ז סרמ״ג ס״ה כששוכר נכרי והביא לו שכר שבת בב״א עם שאר הימים, שאי״ב איסור משום שכר שבת לפי שהוא בהבלעה (ולדעת אדה״ז מהדו״ב - נסמן שם בהג״ה בס״ג - מותר גם ליהנות ממנו). והרי פשוטן של דברים שהוא רק תערובת דמים לחוד. (משא״כ במשכיר המרחץ

לנכרי - שם סי״א וסי״ב). ועד״ז ברמ״א או״ח סרמ״ה ס״א (ואדה״ז שם ס״ו) בשותף עם נכרי, שנוטלו בהבלעה עם שאר הימים. ואסברה לה אדה״ז (שם ס״ח), שמעיקר הדין בכגון דא אין איסור משום שכר שבת, כיון שאין לישראל חלק במלאכת הנכרי בשבת ורק נראה כשכר שבת. ועד״ז י״ל בסט״ז שם (בנותן מעות לנכרי להתעסק בהם). והדברים מיוסדים בדברי הר״ן ספ״ק דע״ז, והובא בב״י סרמ״ה, עייש״ה בלשונו. ונקודת הבי׳ בזה, שכל שאין הישראל עושה מלאכה בשבת - או שהגוי אינו עושה עבור הישראל - אינו בגדר שכר שבת ממש. ובכגון דא מועילה הבלעה כל דהו. וראה חי׳ הגר״ח הלוי (סטנסיל) שבת סי״ב. (וצ״ע מדין מורדת בכתובות סד, ב דמוכח להדיא שאינו מועיל תערובת דמים לחוד, והרי התם אינו שכר שבת ממש כ״א מיחזי כשכר שבת, כמפורש בגמ׳. ואולי בהכרח לחלק בין סוגים שונים של נראה כשכר שבת. ויתכן שבמורדת שאני, כיון שקנסו חכמים לכל יום, ה״ז כשכר שבת. ועצ״ע). וראה בכ״ז בקובץ אור ישראל חוברת לז. שש״כ הנ״ל.

אלא שהדברים אינם ברורים כל צרכם. וגם במג״א ובשו״ע אדה״ז סש״ו שם מוכח שבמלוי רבית לנכרים צ״ל הבלעה אמיתית, ובאופן שכשיפרעו החוב באמצע השבוע יפרעו ריבית בעד כל השבוע. ויל״ע בכ״ז. ועוד חזון למועד. 

ולענין ההנאה משכר שבת - הנה בשו״ע אדה״ז סרמ״ה סי״ט שאסור ליהנות ממנו עולמית. וכבר כתב הריטב״א עז כו, א שצ׳ לזורקו לים, שלא יהנו אחרים. וכבר הקשו שבריטב״א שבת יט, א כ׳ שנותנו לעני. ולהנ״ל, י״ל דבריטב״א שבת מיירי כשאין הישראל עושה בשבת (והוא רק שכר של שכירות כלים) משו״ה התיר בנותנו לעני. וצ״ע בשו״ת חת״ס חו״מ סקצ״ד (ד״ה והנה) שכ׳ ליתן לצדקה, ומיירי בשכר שבת ממש (ברופא לחולה גוי). [ואולי כיון שהוא משום איבה, ה״ז צורך מצוה - ראה בשו״ת יבי״א ח״ה או״ח סכ״ה. אבל בפמ״ג סש״ו במ״ז סק״ד נ׳ שהותר רק בישראל, משום שכר מצוה דפקו״נ. ולהעיר משו״ע אדה״ז סשל״ד סוס״ז (אף שמצוה להציל נכסי חבירו). וראה בשש״כ שם הע׳ קנה]. ובעניננו - ראה בשו״ת אג״מ שם שכ׳ ליתן לצדקה. 

ולהעיר, שבשו״ת משנ״ה שם כ׳ להקל ביוט״ש משום דהוי דרבנן, ואפי׳ ביוט״ש של ר״ה. ודבריו צע״ג, דמפורש בשו״ע או״ח סתקכ״ו ס״ה ובנו״כ שיש איסור שכר יו״ט ביוט״ש. אמנם, בשו״ת אג״מ שם כ׳ באו״א, שאין לחוש משום שכר שבת בב׳ יו״ט סמוכים זל״ז, כיון שהנולדה בזה מותרת בזה.